ד. תפיסת ההתגלות הדתית של שטיינר לאור ההתגלויות במקרא וביהדות

התגלות והתגלות דתית 805 זו מעמידה שאלה נוספת : אילו מקורות מהיהדות שלאחר המקרא הכיר שטיינר ? אך תחילה נבחן את היכרותו עם המקרא ( התנ"ך ) . שטיינר תפס את הנבואה המקראית כהתגלות רוחנית . כפי שציינתי ( לעיל, עמ' 802 ) , הוא ראה בנביאי המקרא רואים רוחניים ומתקדשים רוחניים . את תיאורי הבריאה שבספר בראשית ייחס במפורש לחזיונותיהם של רואים רוחניים מבני ישראל הקדומים ( שטיינר, בראשית, עמ' 9 - 10 ) , ומכאן שהוא השליך את האידיאלים של הראייה וההתקדשות הרוחניות גם על נביאי ישראל ועל התופעות הנבואיות שבמקרא . כמו כן ראינו ( לעיל, עמ' 598 , 606 - 607 ) , ששטיינר סבר, שאברהם ומשה הנחילו לעמם את המחשבה המופשטת — צורת התגלות שבמהלכה האלוהות נתפסת בדרך המחשבה, וצורת התגלות זו הייתה מושתתת, לפי השקפתו, על האינטגרטיביות המלאה של גורם ה"אני" . לכן, אם ביקורתו של שטיינר על ההתגלות הדתית מכוונת למתואר במקרא, אין זה סביר שמושאיה של ביקורת זו יהיו הבעיות של היעדר האינטגרטיביות המלאה של ה"אני" והיעדר חשיבה ; אין זאת אלא שביקורתו של שטיינר על ההתגלות המקראית נובעת מראותו בה מתנת חסד ( התגלות פסיבית בניגוד לפעילות...  אל הספר