ב. הנרטיב על פי שטיינר על גלוּתם של היהודים

יהדות ואנתרופוסופיה 760 היהודי שבקרבם מת המשיח הנוצרי חיו באותה עת בקרב עַם מסוג אחר לגמרי, כלומר בקרב הרומים . ועתה שערו לעצמכם שהכיבוש הרומי של פלשתינה היה מגיע לידי גמר ; תארו לעצמכם שהם היו הורגים את כל מי שהם רצו להיפטר ממנו, והיו מגרשים את האחרים . תארו לעצמכם שהיהודים באותה עת היו מתכוונים או חשים בצורך להתערבב [ = vermischen ] עם בני העמים האחרים . . . מה היה קורה אז ? [ . . . ] נניח שהיהודים כבר הרגישו אז את הדחף להתערבב בעמים האחרים . . . מה היה קורה ? [ . . . ] ( שטיינר, מאפייני היהדות, עמ' 46 - 47 ) . מדבריו של שטיינר עולה סיבה נוספת על הישרדותם של היהודים בהיסטוריה, שאפשר לכנותה מקרית-נסיבתית , ואין היא אלא צירוף מקרים שהיה יכול להסתיים גם אחרת . טיעון הנסיבתיוּת משתקף בהצעות היפותטיות אלה של שטיינר, שמהן עולה, שאילו היו הרומים הורגים יהודים רבים יותר, מגרשים את הנותרים ומפיצים אותם בין העמים, אזי שאלת פשר גלוּת היהודים לא הייתה רלוונטית עוד, ואילו היהודים היו חשים צורך להתערבב בעמים שבתוכם ישבו, והיו מקבלים את תרבויותיהם ומתבוללים, אזי שאלת פשר גלוּת היהודים לא הייתה רלוו...  אל הספר