א. פתיחה

יהדות ואנתרופוסופיה 538 היהודים" בזמנו של שטיינר ( סעיף ב ) , והאנטישמיות בזמן זה ( סעיף ד ) . אציג את תגובתו של שטיינר לעליית התנועה הציונית, את השקפתו על האנטישמיות בזמנו ( סעיף ג ) , ואבחן את השקפתו זו על רקע הידוע לנו ממקורות היסטוריים ומחקריים, על האנטישמיות באותה עת ( סעיף ד ) . אחר כך אעמיד את תובנותיו ההיסטוריות של שטיינר אל מול אלו של הרצל ( בסעיף ה ) , ובהמשך ( סעיף ו ) אבחן את החלופה ששטיינר הציע לציונות . בסעיף העוקב ( סעיף ז ) , אעמיד את השקפתו ההומניסטית של שטיינר אל מול השקפותיהם של לסינג ושל בובר, ובסעיף המסיים ( סעיף ח ) , אציג את מסקנותיי על רקע הפולמוס על עמדותיו של שטיינר בסוגיות שנידונו בפרק . את גישתו לתנועה הציונית ביטא שטיינר בשפה נחרצת במאמרו "געגועי 1 שפרסם בעיתונות, בתגובה להתכנסות הקונגרס היהודים לפלשתינה" ( 1897 ) , הציוני הראשון בבזל ( באותה השנה ) ; ועל עמדה מוקדמת זו חזר בערוב ימיו, בהרצאתו על "מאפייני היהדות" ( 1924 ) . סגנון דבריו הרגשני והבוטה של שטיינר, במאמר המוקדם, מלמד שעלייתה של התנועה הציונית נגעה אצלו בנקודה רגישה . אומנם, שטיינר היה הוגה ביקור...  אל הספר