ב. הוויכוח על מעמדם של הרשמים

רושם, מושג ובעיית ההכרה 403 במיוחד במחשבת העת החדשה, משום שההשקפה הקלסית, שהניחה אפשרות של התאמה עקרונית בין ההכרה לבין העולם כשלעצמו, החלה להיתפס כהשקפה נאיבית . לתפיסה זו היו השלכות מרחיקות לכת הנוגעות לסוגיית הידע האנושי, לחקר האמת, ועוד . בפולמוס הנוקב שניהל שטיינר עם הוגי דעות וחוקרים בני זמנו בשאלת ההכרה, הוא ביקש לצמצם את מידת הסובייקטיביות שהמחשבה המודרנית הטילה על הרשמים ( מושאי ההתבוננות שנקלטו בנו ) ועל המושגים הקשורים בהם . שטיינר הסכים ש "תמונות רשמיי הן קודם כול סובייקטיביות" ( חירות, עמ' 54 ) , משום שלדעתו תפיסת הרושם כמושא התבוננות שנקלט 1 אך הוא דחה את באדם תלויה בתנאים המיוחדים של הסובייקט המתבונן בו, הטיעון שרשמינו הם סובייקטיביים באופן מוחלט, וגרס שאפשר לתקן את מבטנו הסובייקטיבי באמצעות המחשבה . טעמו של שטיינר ברור : אם ההתבוננות והחשיבה הן שני מקורות המידע של האדם, וההתבוננות קודמת לחשיבה, כטענתו המוצדקת, ואם רשמינו הם סובייקטיביים באופן מוחלט, עלינו להסיק שאין ביכולתנו להכיר דבר כלשהו באופן אובייקטיבי . זאת, מפני שבמצב זה, מושגינו ייסַבּו על מקור מידע שהוא סובייקט...  אל הספר