א. פירושו של שטיינר לאגרתו של שפינוזה על חירות האדם

יהדות ואנתרופוסופיה 362 הפיזי, במישור הנפשי ( היצרי והרגשי ) ובמישור הרוחני ( החשיבתי והמוסרי ) , שלפיה סיבה או סיבות מוקדמות ומוגדרות הן העומדות ביסוד מניע כלשהו ( המוקדם קובע את המאוחר ) . לפי השקפתם, פועלו של האדם נובע תמיד, באופן סיבתי, מחוק או מכוח מכריע שבין כוחות מושכים, והכוח המושך החזק ביותר הוא המקור לפעולות האדם כמו גם למניעיו . את המחלוקת בסוגיית חירות האדם הציג שטיינר בבהירות ( למעט עניין אחד, שמאחר שהוא נוגע גם לסמנטיקה וגם למהות אעסוק בו תחילה ) , מבלי 1 כלומר, שטיינר לא הנהיר את משמעותו שדן בהֶקשר הדתי של מחלוקת זו . המדויקת של מושג החירות שאליו כיוון, כפי שעולה מדברי שטיינר עצמו : [ . . . ] עד עצם היום הזה מכוּונות עיקר ההתקפות של מתנגדי רעיון החירות רק נ ד חופש הבחירה ( חירות, עמ' 20 ) . באמירה ש "מתנגדי רעיון החירות" יוצאים "רק נגד חופש הבחירה" מתכוון שטיינר, שחופש וחופש הבחירה אינם מונחים חופפים . חירות, והמילה הנרדפת לה — חופש, אינם בהכרח מנוגדים להשקפה הדטרמיניסטית, ולעומתם, חופש 1 שטיינר לא התמודד ישירות בספרו "הפילוסופיה של החירות" עם צורות אחרות של כורח , כגון ...  אל הספר