ד. מאפיינים משותפים לאנתרופוסופיה ולדת הנוצרית

יהדות ואנתרופוסופיה 218 י . ק . ] צורת אדם . הם הפכו ל"חייו של ישוע " ( שטיינר, נצרות כעובדה 27 מיסטית, עמ' 120 - 121 ) . מכאן, שבשונה ממורי אנושות גדולים אחרים, הן לפי שטיינר, הן לפי הנצרות הקלסית, ישוע-האדם מגלם בעצם הווייתו את "האדם האידיאלי" ( שטיינר, מישוע לכריסטוס, עמ' 42 , מודגש במקור ) , שהפך ל אדם-אֵל , שבו התגלם קורבן 28 מכאן, שלא תורה חדשה או תיאוריה חדשה עומדת על הפרק ביסודה הגאולה . של הנצרות, אלא — בלשונו של שטיינר — " אירוע הכריסטוס " : אין לראות במה שהגיע לעולם עם הנצרות לימוד חדש בלבד — יש להדגיש זאת באופן מיוחד — ואף לא תיאוריה חדשה, אלא משהו ממשי, עובדתי . לכן, כשאנשים טוענים שכל מה שכריסטוס לימד היה ידוע כבר לפני כן, אין זה משנה דבר להבנתה האמיתית של הנצרות . הדבר החשוב אינו מה כריסטוס לימד, אלא מה הוא העניק [ . . . ] ( שטיינר, מישוע לכריסטוס, עמ' 131 ) . כל זאת בהתאמה גמורה לכך שבתולדות המחשבה הנוצרית הפכה הבשורה של ישוע הנוצרי לבשורה על ישוע הנוצרי ; המבשר הפך לעצם הבשורה , כדברי 29 וזו נקשרה לאופן שבו חי והתקיים המשיח התיאולוג והחוקר רודולף בולטמן, הנוצרי, ועוד י...  אל הספר