ג. שתי גישות פרשניות נבדלות למשנתו של שטיינר

יהדות ואנתרופוסופיה 56 הפרשנות "שמבפנים" . 2 לפרשנות זו, "שמבפנים", אקצה מקום נרחב יותר, בהיותה נבדלת מזו שלי עוד יותר מהפרשנות המכונה "שמבחוץ" . פגשתי בה, בין היתר, בתגובות למאמרים ביקורתיים שפרסמתי על שטיינר, והבנה מדוקדקת שלה חשובה במיוחד לדיון בתכנים של ספרי . הפרשנות "שמבפנים" באה לידי ביטוי במיוחד במעגל הפנימי של חסידי שטיינר, אלה הקרובים אליו ביותר, והיא מושתתת, לטענתי, על הנחות שביסוד פרשנות לא-רציונלית ולא-ביקורתית, הנובעת מאמון גמור בשטיינר, במחשבתו ובכוונותיו . אני מכנה פרשנות זו גם פרשנות מאמינה בגילוייה הקיצוניים היא מושתתת, לפי הבנתי, על יחס דתי-מיסטי של הערצה אל המורה הרוחני הכריזמטי, הנתפס כיודע כול, כאובייקטיבי לגמרי וכמייצגו האולטימטיבי של המוסר . לכן קשה מאוד להתדיין עם הנוטים לפרשנות זאת, הנתמכת בתחושת ודאות כחוויה פנימית, ובמישור התיאורטי, נשענת על הבחנתו של שטיינר בין מדע רוחני אנתרופוסופי למדע אבסטרקטי ומטריאליסטי מודרני ( להלן, עמ' 299 - 320 ) . כפי שאראה, תומכי הפרשנות "שמבפנים" הודפים את הביקורת על שטיינר, בטיעון שמבקריו לא מכירים את כלל משנתו ולא מבינים את כו...  אל הספר