ז. כמה תחנות שעברתי ביחסי לתורה האנתרופוסופית

יהדות ואנתרופוסופיה 34 לחוקה המקראית פשטני . כמו כן, חשתי הסתייגות גוברת כלפי הקהילה האנתרופוסופית בישראל . במיוחד הפריע לי שאנתרופוסופים בישראל אימצו את הכריסטולוגיה האנתרופוסופית ואת החגים הנוצריים כנקודות שיא במעגל השנה . ראיתי בכך הכרעה משמעותית שלהם שאינה מקובלת עליי ואליה לא פיללתי . בתקופה זו המשכתי לפרקים בלימוד כתבי שטיינר, ואליה משתייכים שני מחקרים שפרסמתי על שטיינר : "יחסו של ש"ה ברגמן למשנתו של רודולף שטיינר" ( 2000 ) , ו "מרטין בובר ורודולף שטיינר — רחק 21 או זיקה ? " ( 2001 ) ג . בתקופה השלישית ( מ- 2010 ואילך ) עלתה בי הסתייגות חד-משמעית מן התורה האנתרופוסופית . ראשית, מן הטעם שציינתי, שרק אז נודעו לי במלוא היקפן ומשמען השקפותיו של שטיינר על היהודים . לתקופה זו שייכים שני מאמרי הביקורת שלי שהתפרסו במוסף השבת של "מקור ראשון" : "רודולף שטיינר והיהודים : 'העובדה שהיהדות עדיין קיימת היא טעות של ההיסטוריה'" ( 2012 ) , ו "ראיה רוחנית או עיוורון היסטורי ? " ( 2015 ) קדם לשני המאמרים עיון מחודש שלי, לצורכי הוראה, בספרו הפילוסופי של שטיינר "הפילוסופיה של החירות" . ספר זה היה חשוב...  אל הספר