ד. האנתרופוסופיה כמדע רוחני אלטרנטיבי

הקדמה 25 המודרני המקובל, הוא שהפרספקטיבה הרוחנית של שטיינר, הנובעת מהיותו "מתקדש" ו"רואה רוחני" ( תארים מקבילים לנביא בספרות הקלסית ) , מעניקה לו נקודת מבט, ובעיני תלמידיו גם סמכות, החורגת מהאופי ההיפותטי וההיקשי של המדעים ושל הפילוסופיה . בשונה מהם, חוקר הרוח האנתרופוסופי, כלומר שטיינר, דגל בגישה ישירה וגלויה אל האמיתות הנצחיות של שאלות הקיום הגדולות, ואל יישומן הריאלי והנכון במציאות המוחשית עד לפרטים הקטנים . למעשה, סמכותו של שטיינר נשענת על צורה מסוימת של התגלות רוחנית ( להלן, עמ' 797 - 803 ) , המוצגת מצידו כמחקר רוחני . מחקר זה, לדידו של שטיינר, מצביע על התקדמות בהשוואה לצורות התגלות אחרות ( להלן, עמ' 803 - 804 ) בעצם, נקודת מבטו הרוחנית דומה לאופן שבו נתפסה הנבואה במחשבה היהודית בימי הביניים ובפתח העת החדשה — ככושר רוחני המתייחס בישירוּת לכלל האמיתות, המדעיות והפילוסופיות, ואף מעפיל מֵעבר להן ( בתורת הרמח"ל, למשל ) . אומנם, שטיינר ביקש לגשר על הפער המשמעותי בין חוקר הרוח האנתרופוסופי לבין החוקר במובן המקובל, באמצעות הכוונת דבריו אל הבנתם של שומעיו וקוראיו ואל חווייתם הפנימית, אלא ...  אל הספר