פרשת שופטים | 331 לכרות אפילו הוא עץ מאכל" . רשב"ם ( פס' יט ) מוסיף ומבהיר שמותר "לחתוך אילנות לבנות כרים [ = אילי ניגוח ] דיק וסוללות", ומחזק את דבריו ספורנו ( פס' יט ) האומר "שראוי להזיק ליושבי העיר בכלי מלחמה כמו בסוללות וזולתם, להביא העיר במצור" . עם זאת, הדגש שהתורה מטילה בעצי מאכל בפסוק הראשון, תוך התייחסות לאילנות סרק בפסוק השני, מלמדנו כי במקום שמצויים בו גם עצי מאכל וגם אילנות סרק, וניתן להשתמש בכל סוג מהם לבניית כלי מלחמה, יש להעדיף את עצי הסרק למטרה זו, גם אם ערכם הכספי של עצי הסרק עולה על שווים של עצי המאכל . יסודה של הלכה זו נטוע בגמרא ובלשונה – "להקדים סרק 1 למאכל" . לעומת רבותינו אלה, סולל לעצמו אבן עזרא ( פס' יט ) דרך משלו בפירוש העניין, ולשיטתו אין לכרות כלל עץ מאכל, גם לצורך מבצעי, "ואסור לך להשחיתו כדי שתבוא העיר מפניך במצור" . את עמדתו הוא תולה בראייה כלכלית . אין לפגוע בעצי מאכל "כי חיי בן אדם הוא עץ השדה" – הווה אומר : מקור מזונו של האדם הוא עץ הפרי, והשחתתו תצמצם את משאבי המזון העומדים לרשות האדם . לשם ביסוסה של הבנתו משתמש אבן עזרא במכשיר פרשני מקובל, וטוען כי י...
אל הספר