266 | ספר במדבר מאידך גיסא . באשר למואב מוצעים שני פתרונות . חזקוני ( כ"ד, ה ) מסביר שהכתוב המאוחר מגנה את עמון ומואב על שלא קידמו את בני ישראל בחינם, "שהרי בדמים אין להחזיק להם טובה", בעוד הכתוב המוקדם מדבר על מכירה . רמב"ן דוחה את ההצעה נמרצות – "וזה הבל" . לשיטתו, עמון הורחק מקהל ה', משום שאכן לא קידם את ישראל בלחם ומים . לעומתו, מואב קידם בלחם ומים, בהתאמה עם הפסוק המוקדם, אך הורחק עולמית מקהל ה' מטעם אחר, כפי שהכתוב עצמו מפרט בהמשך – " . . . ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך" ( פס' ה ) . התביעה משתי האומות לאספקת חינם, שלא על דרך התנהגות שוק מקובלת, נובעת מחוב היסטורי של עמון ומואב לאברהם אבינו "שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם ה' מתוך ההפכה" . הניגוד בעניין אדום / עשו מיושב גם הוא בשתי פנים . רשב"ם ( דברים ב', ד ) שולל את הזיהוי של "אחינו בני עשו הישבים בשעיר" עם בני אדום הנזכרים בפרשתנו, ואומר : "לא אלה הן אותם אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל', ובכך מוסרת התמיהה כל עיקר . בהגהה על פירושו כותב המעתיק כי הוא הצעיר מתקשה לקבל את ההפרדה בין עשו לאדום, ולדעת...
אל הספר