פרשת תצוה | 137 need more law, we need more religion . We do not need more of the things that are seen, we need more of the things that are unseen . במעבר חד לפרשתנו אנו מוצאים כי אחת מעבודות המקדש הנעלות ביותר, ואולי העבודה הנעלה ביותר, הייתה הקטרת הקטורת . בכל יום העלו הכהנים קטורת פעמיים על מזבח הזהב ( שמות ל', ז - ח ) , בבוקר בבוקר ובין הערביים . ביום הכיפורים הוקטרה מנה נוספת בידי הכהן הגדול ביחידות, בקדש הקדשים ( ויקרא ט"ז, יב ) , ברגע כפרה עילאי שחזר על עצמו רק אחת בשנה ( שם ט"ז, לד ) . בכל יום רגיל הוטל פיס בין הכהנים מי מהם יזכה בהקרבת הקטורת ( יומא פ"א מ"ד ) . להבדיל מפייסות אחרים, שבהם הייתה שמורה לכל כהן, חדש כישן, זכות להשתתף, לא נטלו חלק בפיס הקטורת אלא כהנים חדשים, שלא העלו קטורת מימיהם . רבנו עובדיה מברטנורה מרחיב בהבהרת הטעם לכך : חדשים לקטרת . כך היו מכריזים בעזרה . כלומר, מי שלא זכה בקטורת בכל ימיו יבא ויפיס ולא היו מניחין למי שזכה בה פעם אחת לשנות בה, מפני שמעשרת דכתיב 'ברך ה' חילו' ( דברים ל"ג, יא ) . ולפי שכל כהן המקטיר קטרת היה מתעשר ומתברך בשבילה, לפיכך לא היו מ...
אל הספר