פרשת בשלח | 111 השחורות, נמשיך להאמין בפסוק : "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" ( תהלים קמ"ה, טז ) אם כי לא נתעלם מן המציאות, המלמדת שלא תמיד הדרך לפרנסה טובה סוגה בשושנים . במישור זה היהודים אינם מייצגים יוצא מן הכלל . מימרת חז"ל "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" ( פסחים קיח ע"א ) זוכה לאימות זמן קצר מאוד לאחר בקיעת ים סוף שבתוכו עברו בני ישראל בתוך הים ביבשה . כמעט ועוד לא שב ים סוף לאיתנו, וכבר נפתחת מסכת התלונות המדבריות על אודות דלות המזון . שלושה ימים לאחר שביעי של פסח הראשון בתולדותינו, שבו הושם הים לחרבה, ביום כ"ב ניסן, מגיעים ישראל למרה ללא מים, בתום מסע במדבר שור . מי מרה מרים הם ואינם ראויים לשתייה, ובתגובה מתלונן העם על משה "מה נשתה ? " ( ט"ו, כד ) . חולפים כשלושה שבועות, וביום ט"ו באייר חונה עדת בני ישראל באילים, נווה מדבר שיש בו שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים . לכאורה, באה בעיית המחסור במים על פתרונה . אלא, שכאן צפה תלונה אחרת : " . . . מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את הקהל הזה ברעב" ( ט"ז, ג ) . נת...
אל הספר