שיעור כה מלאכה שאינה צריכה לגופה

תלו מדע תורתך — שבת דרך הוצאתו או שגם זה כלול בפטור "שנים שעשאוה", כדעת רבי שמעון . 7 ושם מפורש 6 ובתוספתאמחלוקת זו מופיעה גם בספרא שהחולקים הם רבי יהודה ורבי שמעון . מכך יש מקצת ראיה שתנא קמא וסתם המשנה במשניות אלו הוא 8 רבי יהודה . ההלכה השנייה במשנה עוסקת בהוצאה של שני חפצים שהאחד טפל לשני . הוא משמש לנשיאתו אך אינו נחוץ בפני עצמו, משום כך פטור על הוצאתו . פטור החפץ הטפל רחב עד כדי כך שאם מתכוון להוציא חפץ שאין חייבים על הוצאתו, כגון אוכלין פחות מכשיעור 9 ולשם כך נעזר בחפץ שישאו חי הנושא את עצמו, איסור גמור על הוצאתו, אפילו הוא כלי שלם או מיטה, 10 בעוד שההלכה שברישאאזי הוא פטור על הכול . נוגעת לאופן הביצוע של ההוצאה, ההלכה שבמציעתא נוגעת לדעת האדם המוציא . אם כוונתו הייתה לחפץ שאין חייבים עליו, אזי ההוצאה של החפץ האחר אינה נחשבת לאיסור . אין מדובר כאן בהיעדר כוונה מסוג שוגג, שכרוכה באי ידיעה, אלא בהיעדר כוונה במובן של חוסר רצון . הפטור אינו נובע מההיבט הסובייקטיבי, "דין בגברא", של חוסר בכוונה הגורם לכך שהמלאכה לא תחשב ל"מלאכת מחשבת", אלא הוא דין בגדרי הוצאה . עיקרון מרכזי במלאכת הוצ...  אל הספר