א. דרישה להקשיב לצעקת הדל

128 באָבע מעשׂיות עוקבא, אב בית דין, וכאב בית דין חובתו היא לדאוג לדברים . וכן כתוב, שחובה זו אכן מוטלת על בית ראש הגולה ( אני, שאני רבך { = 'ראשך' } איני נכווה, אבל מר עוקבא, שהוא ראש לי ולך, ואב בית דין – ייכווה ברותחין ) . משמעות המטאפורה היא אפוא ששמואל לא יינזק, שכן אין זו אחריותו להיענות לזעקת האישה ; מי שצריך לדאוג מפני "פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי" הוא מר עוקבא, שבתפקידו כאב בית דין מוטלת עליו האחריות להיענות לזעקה ] דכתיב : "בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ 2 מַעַלְלֵיכֶם" . בבסיסו של הסיפור ניצבת אישה, אך היא מהווה רק דוגמה למסר עמוק יותר אותו מבקש להביא בעל הסוגיה באמצעות השאלה : על מי נופלת האחריות להתנהלות שגויה בבית המדרש ? 3 ותלמידו - רב בבית המדרש יושבים תלמיד ורבו . הרב - שמואל 4 לפני שמואל, כמורה ובשבתו בבית הדין, מגיעה האישה יהודה . לדין וטוענת טענה כלשהי . נושא הטענה לא נמסר במפורש והאישה 5 שמואל מתעלם ממנה, מוצגת רק באופן סינקדוכי כמי ש'צווחת' . ...  אל הספר