100 הדס שבת נדיר 97 לעומת זאת, שיריו הראשונים שלא כונסו אִישׁוֹנֶיךָנוֹתָר״ . בספר נכתבו מתוך עצירה והתבוננות . הם נדמים כצעדים ראשונים בשפה חדשה, משוקעים בנוף הישראלי ומגלמים בליל פואטי מקסים שנע בין יופי, שקט, השתהות, שמחה, ציניות, זעקה, סערה ופחד . אלה שירים שבהם הטראומה עוד לא חולשת על השפה כולה . שנתיים לאחר הגעתו ארצה פרסם פגיס את שירו הראשון 98 כאילו ביקש לסיים את מניית "השעון" בעיתון 'על המשמר', הזמן הקודם ולהתחיל למנות את הזמן החדש : השעון שָׁעָה שֶׁהָלְכָה - מְחוֹגִים מְהִירִים הִרְחִיקוּהָ עִם הַזְּמַן הַנִּמְלָט מִפָּנֵינוּ . אֵיךְ נִמָּלֵט מִפָּנָיו ? אֵלֵינוּ שִׁירוֹ, יְגֻנַּב עוֹד . רְאוּ, הוּא אֵינֶנּוּ שָׁקוּעַ בְּזִכְרוֹן הַשָּׁעָה שֶׁהָלְכָה . בְּבִרְכַּת שִֹמְחָתָהּ הַדּוֹעֶכֶת : זְמַנֵּנוּ עָשָֹה אֶת שֶׁלּוֹ . זְמַנֵּנוּ יָכוֹל לָלֶכֶת . כוחו של השעון הוא למחוק את השעה, ובה בעת לשוב ולמנות אותה כמין מהלך מעגלי שמוחק את עצמו שוב ושוב : "שָׁעָה שֶׁהָלְכָה - מְחוֹגִים מְהִירִים / הִרְחִיקוּהָ״ . השעון המואנש נמלט מפני מי שמקבע את הזמן, מפני הזוכרים העוצרים את הזמן מלכ...
אל הספר