771שלח את עמי החלטה זו נתונה עד היום בוויכוח ובהאשמות של התנשאות עדתית שהולידה את אפלייתן של העליות מהארצות האסלאם בכלל וממרוקו בפרט . בראשית שנות החמישים כבר היה ברור שעליית המונים מארצות האסלאם, ובעיקר מצפון אפריקה, משנה את ההרכב הדמוגרפי של המדינה ומאיימת על דמותו המערבית והחלוצית של היישוב . ‘כבר היום׳, אמר בדיון סגור משה קול, מראשי הסוכנות, ‘יש גלות בארץ ישראל . הארץ תיהפך לארץ של לבאנט׳ . 35 יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, נחום גולדמן, הביע שנתיים מאוחר יותר את התנגדותו להעלאת יהודים ‘ילידים׳ . תחושות אלה מצאו גם ביטויים פומביים . חיים שיבא, שליח משרד הבריאות במרוקו ועיתונאיי הארץ אריה גלבלום ועמוס אילון התנגדו לעלייה ממרוקו והרבו בתיאורים מעוררי סלידה כדי להרתיע את ההנהגה מפני ‘לוונטיזציה׳ של המדינה . ההתנשאות הזאת שבה פגשו יהודי מרוקו שבאו לארץ נותרה אצלם פצע פתוח בזיכרון . דניאל בן סימון, עיתונאי וחבר כנסת לשעבר, מזכיר בספרו המרוקאים את דבריה של עורכת העיתון דבר , חנה זמר, שכאשר קיבלה אותו לעבודה כעיתונאי שאלה אותו ‘בחביבות׳ : ‘למה המרוקאים בארץ כאלה פרימיטיביים ? ׳ . הנרייט ד...
אל הספר