לאחר נפילת השאה

148 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל ל- 1,400 מיליון דולר ( כשישית מהסך הכללי של הוצאות היבוא של המדינה ) , ולשנה שלאחר מכן — 1,900 מיליון דולר . 31 ישראל הבינה שתלות אנרגטית כזאת היא איום מוחשי על הביטחון הלאומי, אך בהסכמי ההפרדה ( 1975 ) והשלום ( 1979 ) עם מצרים ויתרה ישראל על בארות הנפט בסיני, שסיפקו עד אז חלק ניכר מהצרכים בתחום האנרגיה . כיצד התמודדו קברניטי המדינה עם מציאות זו ? עד היום נחשפו רק קווי המתאר הגדולים של העלילה המורכבת בנושא זה, ומה שידוע מלמד שהאסטרטגיה המדינית הישראלית התבססה על ארבעה נדבכים . על הבטחת מקורות אלטרנטיביים בעיקר במקסיקו ובנורווגיה, על השגת הסכמים עם מצרים לאספקת דלק בעקבות חתימה על הסכמי שלום ועל ביטחונות אמריקניים למלא את צרכיה של המדינה אם לא תוכל להבטיח מקורות אנרגיה ותיקלע בשל כך למשבר . בד בבד ניסתה המדינה להקטין את תלותה בדלק במעבר מדורג לפחם כחומר גלם ליצירת חשמל . הצורך במקור נפט אלטרנטיבי הטריד את קובעי המדיניות בירושלים גם כשזה זרם ללא הפרעה לאילת ; בייחוד לאחר הטלת חרם הנפט הערבי בעקבות מלחמת יום הכיפורים . מציאת ‘פרלל׳, בלשונו של לוי אשכול,...  אל הספר