38 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל הבריטים אפשרו תהליך צבירת עצמה פנימית זו בהעניקם חסות מוניטרית וצבאית ליישוב שלא נאלץ לעסוק בשאלות של חוק וסדר ושל ביטחון אזרחי וגם לא לדאוג לתשתיות כגון כבישים, התיישבות, בינוי ועלייה . ההנהגה הציונית הסתייעה בהון יהודי לא מבוטל שזרם להשקעות בארץ ישראל, בעיקר במגזר 10 רוב המסמכים בארכיון הציוני המרכזי בירושלים עוסקים בשאלות של העירוני . ‘עוד עז ועוד תרנגולת׳ ורק מיעוטם בדיפלומטיה . אפשר אם כך לומר שההיסטוריה של היישוב היהודי הבליטה את הציונות המעשית והצניעה את ‘הציונות הדיפלומטית׳ . הצ׳רטר הושג ועתה היה על היהודים לבנות את הבית הלאומי . האם ציר הפעולה הדיפלומטית איבד את מרכזיותו ? האם הלקח שנלמד, כדברי בן-גוריון, הוא אכן ש׳חשוב מה עושים היהודים ולא מה אומרים הגויים׳ ? התשובה ההיסטורית לכך מורכבת . בהביטם לאחור בעת הכרזת העצמאות במאי 1948 היו מנהיגי המדינה החדשה חייבים להודות שמחד גיסא קיום יהודי בן 600,000 איש, שלא נפל מספרית מהאוכלוסייה הערבית באותה שנה, של רשת יישובית רחבת ממדים, של פעילות כלכלית ענפה, של צבירת כוח צבאי ושל גיבוש מוסדי ופוליטי — כל...
אל הספר