ג. המעבר התת-קרקעי בין המעיין ובין פסגתה של גבעת העופל [מערכת פיר וורן]

[ 14 ] ירושלים של מטה פגע בעורק סלע הקשה מזה שחצב דרכו . משיורדים אל מתחת לשכבת המֶלֶכֶּה מגיעים לשכבה הנוראה של סלע אדום, הקשה כל כך, שדי בה כדי לרפות את הידיים החזקות ביותר . החוצבים הפלשתינאים העניקו לה את השם הציורי “ מיזי יָהוּדי ”, ולא ניתן להתעלם מכך שהקשיים של החוצבים הולכים ומוכפלים, שכן הם אינם מצוידים בכלים המתאימים כדי לתקוף את הסלע העיקש, המצוי בתחתית הבור הנראה נטוי [ הכוונה לפיר “העקר” ] , ההולך ונסגר על עצמו בהדרגה כאשר מנסים לרדת יותר ויותר, והוא פחות רחב . לבסוף העיקשות של הסלע מנצחת את הנחישות של החוצב . לאחר ניסיונות אחדים של החוצבים למצוא סלע רך יותר, אפילו רק שכבה דקה שלו, כדי לחצוב בו חור קטן, הם ויתרו על המאבק, והאתר נעזב . הבור העצום הזה מסתיים בצורה של משפך, הדפנות אינן משתפעות היטב והקרקעית גסה ומצומצמת . למרות הלחות ומשקעי האבן על הקרקעית, ניתן עדיין לראות את האופן שבו הסלע נחצב בקרקעית, ואת הניסיונות למצוא פיסה של סלע רך . ככל שהדמיון בין פיר חצוב אחד למשנהו נראה מושלם, יש הבדלים מסוימים בין הפיר הראשון ( B ) [ הפיר העקר ] לשני ( Y ) [ פיר וורן ] , החצוב בק...  אל הספר