אפילוג

314 | פדגוגיה מתבוננת ותיקון עולם ש : באין-ריקוד . ל : באין-ריקוד יש את הפחד של המוות, כלומר בשביל לחיות, בשביל להרגיש חיה . . . ש : אני חייבת את זה כל יום . מתה מפחד כל יום . ממש . ל : לי את לא נראית פחדנית . ש : אני נורא פחדנית, אבל אני מבינה שאין לאן לברוח . ל : אולי אנשים שיודעים לפחד – הם יודעים גם למצוא את האומץ . ש : או שאי-אפשר לברוח . אין לאן לברוח . ל : כי מה פחדנים יכולים לעשות כבר ? ש : לפחד ! [ צוחקות ] ל : זה מה שהם הוכשרו לעשות . . . אז אני רוצה לשאול אותך, מהי התבוננות בשבילך ? ש : בשבילי התבוננות זה לפגוש, לפגוש את הכמיהה . הכמיהה הזאת שמעבר למה שאני מכירה בי . אולי יתגלה משהו חדש שלא הכרתי . אולי אני יותר אעז : להשיל עוד איזה עור, או מסכה, או חיץ, או איזה תווך, ולהיות יותר חשופה . ל : את מדברת עכשיו על תהליכים שבינך לבינך ? ש : אבל גם ביני לבין אחרים . כשאני עומדת מול כיתה, אני לא רוצה כסות . אני לא רוצה לדעת . אני רוצה להיות כמוהם . חדש, לא יודעת . ל : מה זה בשבילך מורה ? ש : תראי, היו לי כמה מורים שהעיפו אותי מעצמי, שזרקו אותי ממה שאני באותו רגע . ל : לא לימדו אותך ...  אל הספר
מכללת סמינר הקיבוצים

הקיבוץ המאוחד

מכון מופ"ת