42 | ביבי : סיפור חיי שהובילה מרמלה לגדרה . חיילי מילואים אחדים היו עסוקים שם בהכנת קפה על פרימוס . הם היו בשנות השלושים המוקדמות שלהם לכל היותר, אבל לי הם נראו כבר זקנים מכדי לצאת למלחמה . הם צריכים להיות בבית עם משפחותיהם, חשבתי לעצמי . "יוני ? " אחד מהם גירד בפדחתו . "אה, כן, הבחור הצעיר . . . חפש בפרדס הבא" . גם בפרדס הבא לא מצאתי אותו . ואז, ביוצאי ממנו, בקצה שורה ארוכה של עצים, ראיתי אותו מביט בי כלא מאמין . "ביבי, מה אתה עושה פה ? " שאל, וחיוך רחב עלה על פניו כששנינו רצנו זה לקראת זה . בזמן ששתינו קפה, שאלתי אותו מה להערכתו עומד לקרות . "אנחנו ננצח", הוא אמר בפשטות . "אין לנו ברירה אחרת" . בימים שלפני פרוץ המלחמה הצטרפתי לחבריי שעסקו במילוי שקי חול שנועדו להגן על חלונות ופתחים . התברר שזו היתה פעולה נחוצה . בבוקר ה- 5 ביוני התעוררתי לקול רעש מחריש אוזניים שנשמע מחוץ לדירתי השכורה בירושלים . עליתי בריצה אל הגג . הייתי מרותק למראה הפגזים הירדניים שהתפוצצו מטרים ספורים מן הבניין שהייתי בו . ירדן לא שעתה לאזהרה הישראלית שלא להיכנס למערכה . מרבית הפגזים נפלו בשטחים פתוחים, אך כמה מהם...
אל הספר