שוב בישראל : שנים מאושרות : 195911957 | 31 למרות שהייתי מקובל חברתית, הרגשתי נבדל מחבריי . הייתי גבוה ובוגר יותר מרוב בני כיתתי ( פער שנעלם במרוצת הזמן ) . כמעט אף אחד מהם לא התגורר או אפילו ביקר בחוץ לארץ, בעוד שאני כבר ראיתי בגיל צעיר ארצות ונורמות שונות בתכלית ממה שהכרתי בישראל . הצטרפתי לתנועת הצופים לתקופה קצרה אך מעולם לא התמסרתי לעניין . יוני, לעומת זאת, הפך למדריך מסור ונערץ . כשהייתי בן שתים-עשרה הוא נעזר בכישרון הציור שלי וביקש ממני לשרטט דגל בד עבור ה״גדוד״ שלו . הוא התלהב מאוד מהשרטוט, וכך גם חניכיו . הם שאלו מדוע אינני חוזר לתנועה . כיוון שלא רציתי לפגוע ברגשותיהם לגבי התנועה, עניתי משועשע שאני חושש שלא אוכל לעבור את מבחן ה"קשרים" בחבל . הם לא הבינו את הבדיחה . "לא, ביבי, אל תדאג . אתה בטח תעבור" . נכון, אבל כ"אאוטסיידר" כבר לא היה לי רצון לחזור למסגרת של תנועת נוער . הזרועות של כמה מהוריהם של חבריי היו מקועקעות במספרים ממחנות הריכוז הנאציים . כמעט שלא דיברנו על כך, עד שב- 1961 נלכד הפושע הנאצי אדולף אייכמן על ידי סוכני המוסד בארגנטינה והובא למשפט בישראל . "מהו לדעתכם העונ...
אל הספר