מספר קטן של איברים שנתרמו מתאימים לממתין להשתלה . על כן , מושתל הכליה הטיפוסי עובר עד להשתלה תקופה ממושכת של טיפול בדיאליזה , שהיא החלופה היחידה להשתלה . בדיאליזה מועבר כל דמו של החולה במכונה מחוץ לגופו ומושב אליו . הטיפול הזה הוא הצלה מופלאה . אבל נעים הוא לא . ממש לא . הטיפול מתבצע שלוש עד שבע פעמים בשבוע , ארבע שעות בכל פעם . מי היה רוצה להיות תלוי בדיאליזה ? אחד הסיבוכים בהשתלת איברים הוא דחיית השתל . מסתבר שהגוף לא אוהב שנתפרים לתוכו חלקים מגופו של מישהו אחר . המערכת החיסונית של המושתל תתקוף ותנסה להרוס כל גוף זר , גם אם הגוף הזה חיוני להישרדות . כדי למנוע זאת יש ליטול תרופות למניעת דחיית השתל , המדכאות את המערכת החיסונית ומגדילות את הפגיעות לזיהומים . זו עסקה הוגנת , ורוב המושתלים חותמים עליה ברצון . אלא שיש מושתלים שגופם דוחה את השתל למרות התרופות . לא משום שהתרופה נכשלה ) אף כי גם זה נכון לעיתים ( . הסיבה השכיחה יותר היא שהמושתלים פשוט לא טורחים ליטול אותה . איך אפשר להבין דבר כזה ? קריסת כליה היא לא כיף גדול , ודיאליזה היא ממש לא פיקניק . השתלה מתרחשת רק אחרי המתנה ממושכת , כש...
אל הספר