הזמן של ה'פוסט' 67 שרון, מי שנחשב עד אז ל"אבי ההתנחלויות" — דרך נקודות – ציון אלה ורבות אחרות החל הקונצנזוס הציוני המקובל להיסדק משהו, ואל מול הזהות הלאומית הציונית שהייתה הגמונית לחלוטין עד שנות ה – 60 המאוחרות עלו והתייצבו שתי חלופות עיקריות בתרבות הפוליטית הישראלית : המגמה הניאו – ציונית והמגמה הפוסט – ציונית . הניאו – ציונות היא מגמה המדגישה את ארץ ישראל מול מדינת ישראל, את היהודיות מול הישראליות ואת ההשתייכות האתנית מול ההשתייכות האזרחית . האוונגרד הפוליטי שלה היה תנועת "גוש אמונים", אך היא הקרינה הרחק מעבר לו אל כל "המחנה הלאומי" ואף מעבר לזה ) 1989 Sprintzak 1991 ; Peri ( . הפוסט – ציונות היא המגמה המדגישה את זכויות הפרט מול הנאמנות הקולקטיבית, את הנורמליות מול הייחודיות ואת ההווה מול העבר . האוונגרד הפוליטי שלה היה תנועת "יש גבול", אך גם כאן שדה ההשראה רחב הרבה יותר וכולל מגמות אזרחניות ומגמות זכויותניות שונות ) הלמן 1992 ; ברזילי 1992 ( . שתי המגמות הללו אינן בגדר מגמות אינטלקטואליות או אף פוליטיות גרידא . כל אחת מהן נישאת על ידי שכבה חברתית מוגדרת המונה עשרות אלפי נפשות והמקי...
אל הספר