158 דייויד גרייבס בעיריית תל אביב, וכמי שגם הוא קרוי בשם פורטיס, היה האיש כבר מרוגז על בנו, שכן הקריאות "פורטיס המשוגע" החלו להישמע מכל עבר . רמי התחיל לקפץ בחדר כמו קנגורו . חברי להקת מים חמים יושבים מסביב, מצטחקים בעצבנות . המתופף יוסי בוזין מתופף בקצב מהיר על מושב של כיסא, הגיטריסט משה עובדיה יושב בפינה הכי רחוקה מן הדלת ומריץ סולמות על הגיטרה שלו בשקט, והגיטריסט נטע וייסמן מגלגל סיגריה ( נגיד סיגריה ) ומדי פעם מביט בעצמו בראי האיפור שמולו, כאילו בוחן את הגילוח של הבוקר . הבסיסט, כותב שורות אלה, אשר חלם את חלום הרוקנרול כל חייו, יושב המום ונרגש מן העובדה שהוא וחבריו עומדים להחריב את היכל התרבות . המפיק רפי מלול מופיע לפתע בדלת חדר ההלבשה, מתנשף . "ליטני יורד ! ", הוא אומר בין לחש לצהלה, "נמאס לו ! " . החשש ניכר מאחורי עיניו המחייכות . רפי מלול תמיד התרוצץ, ותמיד חייך . הוא הסתכל על רמי והלהקה, ומשך בכתפיו : "לא יודע . . . " הוא אמר, "פשוט לא יודע . . . " וכך היה שרמי פורטיס ולהקת מים חמים - להקת הפאנק הראשונה של ישראל - מצאו את עצמם באור הזרקורים במרכז במת התרבות של המדינה כולה, מבל...
אל הספר