271׀ מפכ"ל בחזית לערכו המקצועי והמנהיגותי, היה מבחינתי סוג של תרפיה . ביקורים ביחידות, ביקורים באירועים גדולים וכו' — עמדתי על כך שעם כל הלחצים, המינון שנקבע להם בלו"ז יישמר . השוטרים מצדם החזירו אהבה — נדמה היה שהם מנצלים כל הזדמנות למגע לא מתווך, לצילום סלפי ועוד, תוך שהם לא מתביישים לומר מה הם מרגישים, בדגש על תחושת הגיבוי . כך קורה גם היום, חודשים רבים אחרי פרישתי, בכל הזדמנות שבה אני פוגש שוטרים . מבחינתי זו היתה בתחילת הדרך חוויה חדשה, הרבה פחות "מכופתרת" מזו שהייתי מורגל אליה בשירות הביטחון הכללי . חברי לשירות הביטחון, שהשתתפו באירוע הפרידה של המשטרה ממני, לא יכלו שלא לחוש בחיבור המיוחד וההדדי שנוצר ביני ובין השוטרים, שמשום מה הפתיע אותם . כמה חודשים לאחר סיום כהונתי הוזמנתי לכנס של מפא"ת ( המִנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית, המשתייך למשרד הביטחון ) , להרצות על המהפכה הטכנולוגית שהובלתי במשטרה . בקהל ישבו בין השאר אנשי שירות הביטחון הכללי, שבסיום ניגשו אלי ואחד מהם אמר : "זה היה מרתק ומרשים, אבל קשה היה לנו לראות אותך מדבר כמו שוטר . . . " תמיד ליווה אותי הפתגם המי...
אל הספר