63׀ מפכ"ל בחזית כתבי אישום, שנתפסו כתפוקה המייצגת נאמנה את איכות האכיפה במסגרת הקריטריון "סיכויי העבריין להיתפס" . אמנם, הדבר עורר שיח ציבורי ואף ביקורת חריפה של בית המשפט העליון, אך תפיסה זו נותרה על כנה . מה הבעיה בהצבת יעדים להשגה במונחים של מספר ( או אפילו אחוז ) של כתבי אישום ? נרחיק עדותנו לעולם העסקים . מחקרים מתקדמים מראים כי חברה המכוונת ל"ערך ללקוח" משיאה ערך הן ללקוח והן לבעלי המניות . לעומתה, חברה המכוונת לערך לבעלי המניות לא תשיא ערך לא ללקוחות שלה ולא לבעלי המניות . ההיגיון ברור . בחברה חופשית ובצרכנות חופשית, כשהלקוח מרוצה הוא יהיה לקוח נאמן, ובטווח הבינוני והארוך הדבר ישיא ערך גם לבעלי המניות . מאידך, כשהוא מרגיש שהוא חשוף ל"טריקים" שכל עניינם שורת הרווח המיידית של הבעלים, הוא ירגיש מרומה ומנוצל וינטוש . בטווח הארוך, התוצאה לא משתלמת . למרות זאת, רוב החברות נוטות לכוון לרווח של בעלי המניות . נראה כי זה פשוט "חזק מהן" . מדוע ? האם בארגוני המשטרה התופעה דומה ? לצורך המחשה, נניח שמשימתנו היא צמצום תאונות הדרכים . ועוד נניח, לצורך הדיון בלבד, שהמחולל המרכזי של תאונות הוא "א...
אל הספר