140 אסנת רבינוביץ האמנות של רבינוביץ התאפיינה בדרך כלל במיצבים תלויי- מקום שהיו בנויים מכפיסי דיקט, מיריעות ניילון או מבדים שבנתה מהם מיני רהיטים, פסלי בעלי חיים, מסכים, מחיצות וציורים . המראה הכללי של ההצבות היה שברירי ורופס, ומרבית המיצבים ( דמויי חדר אוכל, חדר זיכרון, בית ) פורקו בתום התערוכות, והחומרים מוחזרו לקראת הפרויקט הבא, ללא סנטימנטים לאובייקט האמנותי . מיצביה של רבינוביץ בכל גלגוליהם, גדולי ממדים ככל שהיו, שידרו מודעות לשבריריות של מעשה האמנות, אפילו למופרכות שלו, וכל האובייקטים או הציורים שהרכיבו אותם נוצרו מתוך עשייה עמלנית, ידנית ובסיסית . חלק ניכר מהקריירה של רבינוביץ התנהל בחגורת הפריפריה של האמנות הישראלית, בין המשכן לאמנות בעין חרוד, הגלריות בקיבוצים נחשון, כברי, גבעת חיים וראש הנקרה, לבין חללי תצוגה במעלות, מרכז ההנצחה בקרית טבעון או הגלריה העירונית ברחובות, לצד מוזיאונים בבת ים וברמת גן . יש להוסיף לרשימה את הגלריה התל-אביבית המזוהה איתה החל בשנות ה- 80 - גלריה שרה לוי . תערוכתה הגדולה האחרונה, מאחוריי ומצדדיי , הוצגה ב- 2007 בבית האמנים בתל אביב . בתערוכה עד למטה ...
אל הספר