גדעון ביגר 150 השנים גם התקבלו למעשה ( אם כי לא להלכה ) , בעיקר בעולם הרחב, כגבולות המוכרים של מדינת ישראל . המאבק על השטחים המפורזים מול סוריה תיחום קווי שביתת הנשק בין ישראל לסוריה יצר מצב מיוחד באזור התיחום . כאמור, ההסכם קבע שהצבא הסורי ייסוג מהשטחים שכבש בארץ ישראל עד קו הגבול הבין‑‑לאומי משנת 1923 שנקבע בין ארץ ישראל המנדטורית לסוריה, אולם מעמד "השטח המפורז" שהסורים נסוגו ממנו נותר מעורפל . ישראל טענה שהשטח כולו הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, וההגבלה היחידה על פעולותיה בשטח היא האיסור להכניס אליו כוחות צבא . מנגד טענה סוריה שהשטח המפורז איננו חלק מישראל ואף לא מסוריה, כי אם שטח במעמד מיוחד המנוהל בידי האו"ם, וזאת ‑ עד אשר ייקבע גורלו . עוד טענה סוריה שאמנם נאסר על שני הצדדים להפעיל באזורים אלה כוחות צבא, אך באשר לתושבים החיים בהם ‑ זכויותיהם על שטחי הקרקע ועל מקום מושבם נשארות בידיהם ; האו"ם אחראי לשמור על זכויות אלה ושום צד אינו רשאי לשנות את המצב בשטח . עמדה זו, שנתמכה בחלקה על ידי נציגי האו"ם, נדחתה בידי ישראל בשל תוכניות הפיתוח הנרחבות שביקשה לבצע באזור, אשר שתי החשובות שבהן...
אל הספר