גדעון ביגר 58 מברקים בין פריז לקהיר, שבה כל צד הביע את דעתו והביא נימוקים לדרישתו . אנשי הממשל הבריטי במצרים פעלו להשגת קו הגנה טוב יותר למצרים ולתעלת סואץ, ולכן ביקשו לקבוע קו גבול שיעבור לאורך ואדיות עמוקים בארץ ישראל ‑ נחל עזה ונחל באר שבע או אפילו נחל הבשור בצפון ונחל הערבה במזרח . קבלת תביעה זו פירושה היה סיפוחו של כל הנגב למצרים . מלבד הטיעון הצבאי העלו נציגי מצרים את הצורך להחזיק בשטח אדמה פורה בצפון‑‑מזרח סיני, שיאפשר להטיל מיסים לאחזקת השלטון באזור, וכמו כן הם טענו בזכות הצורך לא לנתק את הבדואים החיים בצפון סיני ממרכזיהם בעזה ובבאר שבע . פקידי משרד החוץ הבריטי בפריז טענו בזכות קו הגבול ההיסטורי מדן ועד באר שבע . לדבריהם, קביעת הגבול בקו זה תאפשר לחפש נפט באזור ממשית שבמזרח הנגב, החשוב כל כך למדינה היהודית העתידית . לטענתם, רק היהודים הוכיחו את יכולתם לעבד קרקעות בארץ ולכן הם צריכים לקבל את האדמות הפוריות בצפון סיני . נוסף על כך, יש לענות לדרישת הציונים לקבל מוצא לים סוף במפרץ עקבה . הם דחו את טענת מצרים בדבר נחיצותו של קשר בין הבדואים שבצפון סיני למרכזים המסחריים בארץ ישראל, ו...
אל הספר