מדוג איננו גוירים לדיור מוגןמ 37 השעון . וצוות שמכין ומגיש ארוחות הוא תמיד ברכה משמים . אבל המחשבה שנעזוב את הבית שאנחנו גרים בו יותר מארבעים שנה, עם הגן המוריק והעצים, הרתיעה אותנו . אנחנו פשוט לא שׂשׂים לוותר על הבית הזה ועל הסביבה הזאת, וּודאי שלא על המשרד הנפרד שאֶרְב כותב בו ועדיין פוגש בו מטופלים מפעם לפעם . למרבה המזל, מצבנו הכספי מאפשר לנו להמשיך לגור בבית ולבצע בו כמה שינויים נחוצים . כשהיה ברור שאתקשה להסתדר עם המדרגות לקומה השנייה, שם שוכן חדר השינה שלנו, הרכבנו כיסא מדרגות חשמלי . עכשיו אני נוסעת מעלה-מטה כמו נסיכה בכרכרה פרטית . ואולי, יותר מכל דבר, אנחנו מסוגלים להישאר בבית הזה הודות לשירותיה הטובים של מנהלת משק הבית שלנו, גלוריה, שנמצאת איתנו כבר יותר מעשרים וחמש שנים . גלוריה מטפלת בנו לא פחות מאשר בבית . היא מוצאת את המשקפיים ואת הטלפונים הניידים שאובדים לנו . היא מנקה אחרי הארוחות שלנו, מחליפה את המצעים במיטה ומשקה את הצמחים . לכמה אנשים באמריקה שיחק המזל ויש להם מישהי כמו גלוריה בחייהם ? ה"מזל" שלנו תלוי בבירור במצב הכספי שלנו, ובכל זאת יש בכך הרבה יותר . גלוריה היא ...
אל הספר