פנים במחשבת ההלכה 100 12 כך, לדרשות עצמאיות מהכתובים, לא רק על ידי הרמב"ם כי אם גם על ידי רמ"פ עצמו . 13 לדעתו, יש להבחין בין ההיררכיה של החכמים השונים בתקופת חז"ל : במשנה וברייתות, במדרשות, ההלכה והאגדה ובשני התלמודים קבעו גבולות בין ה"תלמיד חכם" הנקרא גם בשם הסתמי "תלמיד", ובין ה"חכם" . מן השם "תלמיד" אנו למדים כי בימי המשנה והגמרא היו רמת הידיעות בתורה וההעמקה בה של ה"תלמיד" קטנות מאלה של ה"חכם" . הגבולות ביניהם היו קבועים ויציבים . והנפקותה לא היתה לשונית בלבד . היא היתה גם מהותית . לאורכה של תשובה זו, שבה הוכיח רמ"פ את שליטתו הבלתי מסויגת בכל מכמני ספרות חז"ל לסוגיה, הוא המחיש כיצד הפער שבין החכם, המעיין המתגבר, לתלמיד, מקבל התורה, הלך והיטשטש במרוצת הדורות . טשטוש זה נבע הן מענוותנותם של חכמי ישראל והן מירידת הדורות . כך נוצר מעמד אחד, תלמיד חכם, שייעודו קבלת מסורת הדורות תוך מודיפיקציה קלה ומתבקשת ותו לא . אולם, בין בתרי התשובה, ובעיקר לקראת סופה, מתקבלת ועולה התחושה שרמ"פ מבקש לחזור להיררכיה המקורית שבין חכם לתלמיד, ואף שהחכם ימשיך להיקרא "תלמיד חכם" הוא יידרש להוכיח מעלה של חכ...
אל הספר