83 דמותו ההלכתית של רמ״פ עם זאת, אין להימנע מהבאת דבריו המרתקים בבית מרדכי ( ב, לה ) ביחס להקלה שהקל הרא"ש בלבישת טליתות של פשתן, נגד הוראת גדולי הפוסקים האשכנזיים שקדמוהו : הרא"ש, שהיה אחד משלושת עמודי ההוראה, הקיל במצות ציצית מפני שהיא מצוה רבתי שמוסיפה קדושה לישראל ( ספרי לסוף שלח ) וצריך שלא תשתכח מישראל . מכאן אנו למדים כלל גדול בהוראה והוא שהכל הוא לפי הנסיבות והצורך . לפעמים מותר וצריך להקל בדבר שגדולי הפוסקים מחמירים, בכדי שלא 148 תשתכח מצוה מישראל . אולם, כפי שהערנו, זו אינה דרך קבועה של רמ"פ, אף שאין ספק שגמישות בפרשנות ההלכתית לטובת מה שהפוסק רואה כצורך הדור היא בהחלט תכונה שמאפיינת את משנתו ההלכתית, לקולא אך גם לחומרא . מסיבה זו אנו מוצאים את רמ"פ מחמיר לפרקים אף במקרים שכל חכמי דורו ואלה שקדמו להם הקלו בלא שום פקפוק, וביטוי בולט לכך ניתן לראות בבית מרדכי א, ל ביחס לחנוכת בית חדש בימי ספירת העומר . רמ"פ קובע במהלך תשובתו : "בסכמנו את כל הטעמים האלה אין לעשות חנוכת הבית בימי ספירת העומר, היות ונוהגים שלא לישא בהם אשה" . אולם דווקא סיכום זה חושף את החולשה שבדברי רמ"פ, לנוכח ה...
אל הספר