91 פרק ב : התמודדות עם האסתטיקה והאישיות האסתטית בכתביו של רא"מ ליפשיץ מאחר שטען ליפשיץ לרנסנס יהודי, הרי שהיה צריך לאפיין גם את היהדות באפיונים אסתטיים . הוא עשה זאת בשתי דרכים . הדרך האחת היא הדגשת היצירתיות . ליפשיץ הרבה להשתמש ב"יצירתיות" ובנגזרותיה השמניות והפועליות כדי לבטא את המסורת הלאומית . היצירתיות איננה רק ספרות ההווה, אלא גם עיגוניה בעבר . 61 בכך רמז ליפשיץ"כל יצירותינו בהווה מושרשות במשאות-נפשנו ובקניני-העבר" . שהכושר האסתטי, היצירתיות, מעוגן במסורת . הדרך השנייה היא להדגיש את הממד האסתטי של הטקסטים המקודשים עצמם . הוא כתב : תרבות-ישראל היא סוביקטיבית ופנימית . גדולת יצירותינו השיריות מאז ועד היום הן בשירה הגותית ( לירית ) . היחיד היה בישראל עולם מלא, 62 ורגשותיו מצאו להם ביטוי . תרבות-ישראל הקדימה את שאר העמים בבריאת מושג- האישיות כמו שהקדימתם בבריאת מושג-האנושיות, מושג-האדם שעמי-הקדם היו חסרים אותו . האישיות המוסרית האחראית בעד מעשיה הרעים והטובים היתה ליסוד תורת-המוסר בישראל [ . . . ] גם חותמה של אירופה, השתי העובר בכל מפעליה הרוחניים, היא הסוביקטיביות והיחידות . כל הא...
אל הספר