170 פרק שלישי בדרום צרפת ( בזמן שהים הוא אותו הים, הים התיכון ) . הקשר אינטרטקסטואלי זה מבהיר את הרלוונטיות של הסיפור למהלכים החברתיים והפוליטיים של העשורים הראשונים של המאה העשרים בקרב הציבור הציוני בארץ ישראל, וזאת מתוך עמדה ביקורתית, המבקשת לחשוף את הכזב, את שכתוב העבר ואת הסכנות שמסמנים מהלכים אלה, המיוצגים באמצעות דמותו האמביוולנטית של הלוחם העברי בר-כוכבא ( הנקרא בפי חז"ל : בר-כוזבא ) . בקריאה זו משמש הסיפור כעוד אות אזהרה פוליטי- חברתי, שאותו משמיע פוגל — והפעם, כנגד הדבקות חסרת הפשרות בכיוון אחד ויחיד של התפתחות לאומית : השיבה אל הטבע שטשרניחובסקי מציג בשירו כאחד המופעים של התופעה בתרבות העברית-ציונית בת הזמן, המקדשת את הגוף ואת הטבע, ומשגיבה את החיבור הלא מתווך ביניהם . 3 במציאות הפוליטית-חברתית של התקופה, "עבריות" ו"גופניות", נוסף על הערצת הטבע, המקום והעבודה הפיזיים, עמדו בקונפליקט עם יהדות גלותית-רוחנית-דתית, שעל פי התיאור המטפורי של טשרניחובסקי, למשל, אזקה את הגוף, על כל הכרוך 4 מכאן שביצירה שלפנינו מבקש פוגל, גם אם באופן סמוי, בו, באזיקים של תפילין . לחזק את האחיזה בזהות ...
אל הספר