חיי נישואים : בין כמיהה לבית לרצון לעוצמה 163 כדי להצליח ליצור טקסט, שבו מעשה רצח של חתול יצליח לגרום לתחושת זעזוע בקוראו, ואילו מעשה רצח אדם לא רק שלא ילווה בביקורת או תגובה שלילית, אלא שאולי אף ייקרא במעין תחושת שמחה לאיד ובתחושת פורקן נקמנית ( שהדבר "הגיע" למושאו ) , צריכים להתקיים כמה אלמנטים נרטיביים . אולם ההצלחה במשימה זו בהקשר של הרומן ח י י נ י ש ו א י ם הופכת למשמעותית כפליים, משום שזהו ביטוי בזעיר אנפין לכישלון הקולוסאלי שעליו הרומן מדווח . 132 לא לגמרי ברור מהטקסט מדוע תיאה נוהגת בגורדוייל ברוע לב קיצוני שכזה . המספר מדווח על כך באופן הבא : "ותרנותו התמידית גירתה ודירבנה את יצריה השפלים, ותאוות-הציעור שלה, זו שנתפתחה עוד יותר במשך חייהם המשותפים, מצאה בו מזון בלתי-פוסק לסיפוקה . משעה שראתה כמה פעלה עליו מיתתו של התינוק, היה לה חומר חדש להדאיב לו" ( עמ' 270 ) . דברים דומים נאמרים אף מפיה של תיאה ללוטי : "אני מחזיקה בו היטב, קטנה, לא ימלט מידי ! ואני עושה בו הכל ! אני אפילו מכה אותו, ולעיתים תכופות, רואה את ! חובטת אותו להנאתי הפרטית — ולא ילך ממני ! כל עוד לא אגרשנו, לא ילך ...
אל הספר