212 פרק שביעי ומכאן רביעית, התיאוריה המקרו כלכלית, בעזרת האקונומטריקה, גויסה לשמש כטכנולוגיה לצורך תחזיות על מצב המשק, לשם ניסוח מדיניות כלכלית של ממשלים, ולהצגת תפריט "חלופות עבור קבלת החלטות" . מה על הממשלים לעשות ? קיינס ניסה למצוא דרך לפשר בין אמונתו הניאו-קלסית לבין המציאות הסותרת את יסודות האמונה . הבעיה העיקרית הייתה, שבעולם הניאו-קלסי שורר מלכתחילה מין סדר של אי ודאות . שהרי, שלא כמו בדוֹגמה הניאו-קלסית שבה כל הפרמטרים קבועים וידועים – במציאות, החלטות היחידים מבוססות על עתיד בלתי ידוע, על טעויות בשיפוט ועל פנטסיות ופחדים . אמנם ידוע שהשוק הכול יכול מווסת את התשוקות והרצונות של היחידים במשק, וכן ידוע שקיימת בסופו של דבר נטייה לשיווי משקל בין כל הרצונות . אבל זאת אמונה בלבד . קיינס אם כן נקלע לסתירה אופיינית בין אמונה בספונטניות של היחידים השרויים באי ודאות לגבי העתיד מצד אחד, לבין ההכרח להשליט סדר דטרמיניסטי מצד שני . הפתרון של קיינס היה לפצל את התודעה הכלכלית לשניים : המיקרו כלכלה תמשיך להתנהל על פי עקרונות האמונה באי ודאות של "השוק-החופשי-התחרותי" . היא תמשיך להיות הדוקטרינה ש...
אל הספר