תיאוריות ההון המרקסיסטיות 187 תחרות מושלמת ; שלא קיימת תנועה חופשית של הון ועבודה ובוודאי שלא ניתן לדבר על תנאים של שיווי משקל . ואם תנאים אלה אינם קיימים, גם לא תתקיים הנטייה לשוויון של שיעורי הרווח ושיעורי הניצול במשק . בקיצור, לפי טענותיהם הם, תיאוריית הערך של מרקס כבר בזמנו של מרקס לא הייתה מחוברת למציאות המטריאלית . אבל הדבר החשוב ביותר שהרחיק את תיאוריית הערך המטריאלית של מרקס מן המציאות הקפיטליסטית, היה הרחקת הפיננסים מן התיאוריה . חשוב לציין, שמנגנון ההיוון ( הקפיטליזציה ) של הנכסים ואופן קביעת מחירי המניות והאג"ח בשוק ההון היה מוכר למרקס והוא דן בו בכרך השלישי של הקפיטל . אלא שהוא לא הצליח להתאים את תיאוריית הערך למציאות התאגידית החדשה, שבה התהליך המרכזי בהצבר ההון הוא הציפיות לרווח העתידי . וכך, בלית ברירה, הוא דחק את מחירי הפיננסים אל מחוץ לתיאוריית הערך בטענה שמדובר ב"הון פיקטיבי", ב"הון סיבוב" או ב"הון לא יצרני" . מרקס לא השכיל להיחלץ מן העולם הדואלי שיצר הניכור הבורגני ( אם להשתמש במינוח של מרקס עצמו ) והוא נותר תקוע עם הניגוד בין ההון "הריאלי" לבין ההון "הפיננסי" . הניגו...
אל הספר