די ושקרים רקחו ים 73 השאלה הנשאלת מאליה היא, מתי גונבה ידיעה שכזו אל אוזניו של הצעיר, כדי שיוכל "להחכים את רבו ולכוון את שמועתו ולומר דבר בשם אומרו״ ? כדי להבהיר מהו מקור ידיעתו של הצעיר ומה משקלה בסיפור, נצביע על היסודות הפלאיים המשולבים במעמד שני הסבלים . לאחר שהזקן מתמה על שבנו הצפין ממנו אותה "מרגלית טובה״, עונה הבחור בנוסח 1 : "אבא חידוש זה נתחדש לי עכשיו, ועכשיו שנתחדש לי דומה כאילו בעל השמועה עצמו עומד עלי ומגיד לי״ . בנוסח 4 : "אבא חידוש זה לא נתחדש לי אלא עכשו, ואלמלא שלימדתני שאין לנו עסק בנסתרות הייתי אומר שכבר נתחדש על ידי חכם אחר . ומהיכן אני אומר כן, לפי שדומה עלי, כאילו בעל החידוש עומד עלי ומגיד לי״ . כאן, ובעיקר בנוסח הראשון, הסמיך עגנון את דברי הבחור למקור מפורש בתלמוד הירושלמי, המבטא אותו רעיון : "רב גידל אומר : האומר שמועה בשם אומרה, יראה בעל השמועה כאילו עומד לנגדו״ ( שקלים, דף ז׳ עמ׳ ב׳ ) . עגנון משתמש במאמר חז״ל זה בתור אמצעי ספרותי כפול : א . כוונתו המקורית של מאמר זה היא שהתלמיד ינסה, ככל אשר יוכל, לכוון לדעת רבו, וזאת עד כדי ראיית הרב לנגד עיניו ( עיין בפירוש "...
אל הספר