54 קול הדם | הלל ויס מובא בכתבים : חוט של חן הולך ונמשך במעשיהם של ישראל, והקדוש ב”ה בכבודו ובעצמו יושב ואורג הימנו יריעות יריעות - טלית יקרה שכֻּלה חסד, לכנסת ישראל שתתעטף בה לשעת שמחה וחדוה של מצוה, ולפיכן יש שהיא מזהירה בזיו יפיה גם בשבת ויום טוב אלו של גלֻיות, כמו בנעוריה בית אביה, במקדש מלך ועיר מלוכה . ובשעה זו, כשהוא יתברך, רואה שלא נתנוולה חלילה ולא נגעלה גם בארץ אויביה, הריהו מנענע לה, כביכול, בראש ומקלסה : “הנך 10 וזהו סוד הגדולה והעז והרוממות ואהבת דודים שמרגיש יפה רעיתי, הנך יפה” . בשעה זו כל אדם וכל אשה וכל תינוק מישראל . אך יש שאיזה מכשול, ר”ל, מתרגש ובא ומפסיק חוט בתוך היריעה, נפגמה הטלית ורוחות רעות מנשבות וחודרות לתוכה ועושים אותה קרעים קרעים, ומיד רגש של בושה גדולה תוקף את כֻּלם “וידעו כי ערומים הם ” . . . נשבת שבתם, חגם – חגא ואפר להם תחת פאר, ותועה היא כנסת ישראל ביגונה ומיללת : 12 והיא מבקשת אותו, 11 דודה חמק עבר“הכוני פצעוני, נשאו רדידי מעלי 13 מנהמת ואומרת : “אם תמצאו את דודי מה תגידו לו ? שחולת א ה ב ה א נ י ו ח ו ל י ז ה ש ל א ה ב ה אינו מביאהּ אלא לידי מרה שחו...
אל הספר