8 | שער שמיני : להיסטוריה של הטעמים ושיטות הניקוד 2 עִרעור שניקוד וטעמים חד הם, מִקשה אחת ; אין להפריד ביניהם ויחדיו באו לעולם . תפיסה זו, והמסקנה שסימני הטעמים קודמים, ממילא מיישבים את השאלה הגדולה הראשונה : מכיוון שאין ניקוד וטעמים מערכת אחת, ומכיוון שלא באו לעולם כרוכים אלא הטעמים קדמו, נמצאת אומר שאין כאן ״המצאה״, מונוליתית, אלא השתלשלות והתפתחות יש כאן – תחילה סימני הטעמים ולאחריהם סימני הניקוד . כבר באותו מאמר רמזתי לכך, שאין זה סוף פסוק . גם מערכת הטעמים אינה מונוליתית, ואף היא נתונה בתוך עצמהּרבדים-רבדים, אלא שהפסקתי את דבריי בחינת תנא ושייר . עתה, מבקש אני להשלים את ששיירתי אז, ולעיין העמק דבר במערכת הטעמים . אפתח ואומר מיד, שנראה לי לחלק את מערכת הטעמים לפחות לשני רבדים כרונולוגיים : תחילה נקבעו המפסיקים, ולאחר מכן נוספו המשרתים . ועוד נראה להלן חלוקה מפורטת יותר . קביעה זו אין לה צורך בראיות מן המערכת הבבלית, שאין בה סימני טעמים משרתים משלהּכלל, ואם נמצאו בכתבי-יד, אין הם אלא חדירה מאוחרת משׂדות זרים, בעיקר מן 5 בכתבי-יד אף במערכת הארץ-ישראלית נראית קביעה זו מבוססת : המערכת ...
אל הספר