כו. סָובָאִים - עיונים בדרכי עבודתם של נקדני טבריה

| שער שישי : פרקי דקדוק כאן אלא להסביר את גִרסת המסורה כמות שהיא . אלא שגם שתי הדרכים הראשונות, שהוצעו להסבר, אין נחת בהן, שכן, עם היותן נקוטות בידי פרשני המקרא לדורותיהם, ואף מן השמרנים שבחבורה, אין להן עמידה בלא תיקון הגִרסה למעשה, אף שאין הדברים אמורים אלא במובלע ובמשתמע . 5 אין יישוב לקמץ הראשון, והרי ״סְבָאִים״ לשיטת הרואים ב״סָבָאִים״ – ׳בני סְבָא׳ ככינוי ל׳בני סְבָא׳ מצויה במקרא ( יש׳ מה, יד ) . הנוקט פירוש זה דין הוא שיתעלם מן 6 ״סבאים גוי סבא והם מבני כוש השוני בניקוד או שיקל ראש בו, וכדברי רד״ק בפירושו : וכמוהו וסבאים אנשי מידה ( יש׳ מה, יד ) אלא שבא הסמך בשוא וזה בקמץ״ . 7 יתר על קושי זה קשה פירוש זה גם מצד העניין . מה טעם נזכרו בני אותה אומה, ודווקא כאן במקום שלא נתבקש זכרהּשל קבוצת אנשים מסוימת ? כל ניסיון ליישוב 8 לא ייפלא אפוא שרק מעטים קושי זה אינו מוציא את הכתוב ואת פירושו מגדר תמיהה . מבין הפרשנים נקטו דרך זו, אף-על-פי שמצאה לה מהלכים באחדים מתרגומי המקרא 9 ואף בימינו אלה . לעומת זאת, הגוזרים את המילה מן הפועל ״סָבָא״ ומפרשים ״סָבָאִים״ – ׳שתיינים׳, ׳שיכורים׳ וכד׳, נו...  אל הספר