יא. שקיעי הטעמת מלעיל עתיקה במסורת הטברנית

0 | שער שלישי : ייחודי כ״י לנינגראד וחבריו אין תֵמה שביקשו חכמים להיאחז במסורות חיות של מִבטא ללמוד מהן ולהסמיך עליהן מִבטאם של הקדמונים ולדעת מהן מקומו של הטעם קודם לטברנית . וכבר עמד ברגשטרסר והטיח דברי כיבושים בהרמן גרימֶה, מאבות הדיון הדיאכרוני המחודש בתורת ההגה של העברית ( גרימה, הטעמה ) , וטען עליו שהסמיך תורתו על אדני ההיגיון ולא נתן אלא שכעבור עמודים אחדים העמיד דעתו על הצד ההיסטורי של התהליכים לפרטיהם . הוא את תורתו שלו על היגיון משלו ועל תהליך היסטורי, שהוא פרי שיקול דעתו שלו בלבד . ואין הדברים אלא משל ודוגמה לאשר עשו אחרים . ואחד מן החבורה, ז׳אן קאנטינו, כשביקש ללמד סניגוריה על תורתו שלו – כולה פרי השערה ושיקול הדעת – לא מצא צידוק טוב לה מאשר היותה ה פ ש ו ט ה ב י ו ת ר ו ה נ ו ח ה ב י ו ת ר, ובשל כך מציע הוא לקבלהּעד שלא תימצא אחרת טובה הימנה . ואכן ניתנה האמת להיאמר : היוצא לבקש השערות, באין לו עובדות להיאחז בהן, דבק בהשערות הנאות ביותר מצד עצמן . ויש לשבח את קאנטינו על שלא הדיר עצמו מלומר את הדברים בפה מלא . שהרי עובדות של ממש המצביעות במפורש על ההטעמה בתקופה שקדמה לניקוד...  אל הספר