גבריאלה מן 166 כיצד, עם הופעתה של המדיה החברתית, צורכי עצמי מודחים ודיסוציאטיביים מתועלים אל המרחב הממוחשב, כמסרים לא מודעים אשר חותרים להשבת פוטנציאלים שטרם נחוו . המציאות הממוחשבת הווירטואלית משוחחת עם המציאות הקונבנציונלית, ובזאת פועלת להתפתחותה של מודעות מסוג חדש . אפתח בציטטה מתוך קוהוט ( 1977 ) : הרך הנולד לא יכול להיות בעל מודעות רפלקטיבית לגבי עצמו, ואינו מסוגל לחוות את עצמו כיחידה לכידה במרחב [ . . . ] מלכתחילה הוא ממוזג על ידי אמפתיה הדדית עם סביבה שלא רק צופה מראש את מודעות‑העצמי הנפרדת [ . . . ] של הילד, אלא מתחילה לתעל אותו לכוונים ספציפיים . ברגע שהאם רואה לראשונה את ילדה והיא גם במגע אתו [ . . . ] זה רגע תחילתו הוירטואלית של תהליך המניח תשתית לעצמי - הוא נמשך בילדות כולה ובמידה פחותה יותר מאוחר יותר בחיים . עולות בדעתי האינטראקציות הספציפיות של הילד והזולתי‑עצמי שלו, שבאמצעותן בחזרות אינספור, נענים זולתי‑עצמי באופן אמפתי לפוטנציאלים מסוימים [ . . . ] אך אינם נענים לאחרים . זוהי הדרך החשובה ביותר שהפוטנציאלים המולדים של הילד מוזנים או מתוסכלים באופן סלקטיבי . 45 45 . מתוך...
אל הספר