תמי יגורי 164 חששתי . בקרבת הכניסה לבית הספר, כשכמעט הגענו והאטנו בשביל הצדדי שעליו רכבנו, נפלתי עם האופניים על המדרכה ונפצעתי בברך . כאב לי מאוד . אני אחוזת חלחלה מגודל האירוע . מתרוממת מהמדרכה כאילו הכול בסדר, בעיקר כי כמה ילדים עומדים מעבר לגדר לראות את ה'חדשה' שבאה . הנפילה הזו הייתה לא רק פיזית . אבל החשוב מבחינתי היה להסוות את הכאב ואת החשש שקדם לו . רק כשהתיישבתי על הכיסא, בכיתה, ראיתי שהברכיים שלי ממש מדממות" . רותם עוצרת לנשימה עמוקה . אני מצטרפת . מה חשוב בסיפור על הנפילה מהאופניים ביום הראשון ללימודים ? "כמה דברים", רותם עונה, "קודם כול שמה שהכי חשוב בעיניי הוא שהכול יהיה בסדר, שזה ירגיש בסדר, שיתנהל בסדר, שאיראה בסדר . ללא הפתעות . ללא גורמים שלא אוכל לנהל אותם ולהתנהל עימם . לשלוט במצב . להיות מאוזנת . יש בסיפור גם התמודדות עם החדש והלא ‑‑ מוכר ויש את העניין, שמאוד מוכר לי, של מה יגידו, איך יתייגו אותי אלו שאני לא מכירה" . יש לך דוגמה למישהו שכמוך רוצה שהכול יהיה בסדר וגם מצליח בכך ? "אבי", רותם ציינה כאילו היה זה ברור מאליו, "כל סיפורי הגבורה שלו . הוא מי שעמד בכול . אפיל...
אל הספר