322 | דקדוק עברי באש כנז בראשית העת החדשה כמה הגהות אחרות קשורות לכללי יידוע הסמיכות . הכלל הידוע שעל פיו לא תבוא תווית היידוע לפני הנסמך, משמש את רז"ה לקביעת ניקוד הלמ"ד בחיריק בצירוף "לִברית בין הבתרים" ( בתחינות הנוספות בימים שני וחמישי ; שת"ף, קמא ) . לעומת הגהה זו, הפשוטה וכנראה גם המוסכמת, סביב יידוע צירוף אחר — "האוהבֵי דבריה" ( תפילת מוסף של שבת ) — התפתח דיון . זהו הנוסח המופיע בסידור ר"ע 239 ור"א ( נא ע"א ) , ולפי עדותם הוא גם הנוסח שנמצא בסידורים שעמדו לפניהם . את הזרות הלשונית הם נימקו בצורך בשמירה על האקרוסטיכון שבנוסח הברכה ( מילות הברכה מסודרות בסדר א - ב יורד ) . רז"ה התנגד לקיום הזרות לאור נימוק 240 כנגד זה, והציע במקומו תיקון בנוסח : "האוהבים" ולא "האוהבי" ( שת"ף, רכא ) . 241 זאת, גריסהאבר קיים את הנוסח "האוהבי" וטען על סמך כמה ראיות מן המקרא שכלל אין בכך זרות . מחלוקת זו נובעת, כנראה, מהבדלי גישות באשר להגדרת תופעה לשונית כתופעה חריגה : לדידו של רז"ה, תופעה שהיקרויותיה מועטות 242 שלא כמו גריסהאבר, שעל ביותר תיחשב חורגת מן הדקדוק הרגיל במקרא, סמך היקרויות אחדות מוכן ל...
אל הספר