250 | דקדוק עברי באש כנז בראשית העת החדשה כגון הפסוק שעליו מוסב הפירוש הנ"ל : "כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ" ( ישע' ה, כב ) — ברור שהאש היא האוכלת את הקש אף על פי שהקש נזכר קודם לה . רז"ה הוסיף את הדוגמה "כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם" ( איוב כט, כה ) , אף על פי שהמושא קודם לנשוא, מובן שהכוונה היא שהאבלים הם המנוחמים . דיון זה אפוא הוא סמנטי בעיקרו, הבוחן את מקומן של הישויות הסמנטיות המרכיבות את המשפט, ומבוסס על ההנחה שהמהות של הפועֵל ( אגנט ) ביחס לנפעל ( פציינט ) מובעת בעיקר על ידי סדר הופעתם במבע — הפועֵל קודם לנפעל . מדיון זה נובעת המסקנה התחבירית ( שאליה רז"ה אינו מתייחס במישרין, שכן "פועֵל" ו"פעול" הם מונחים סמנטיים ולא תחביריים ) , שברגיל הנושא והנשוא יקדמו למושא, וחריגה מסדר זה אפשרית 99 רק כאשר היא מתיישבת מן הבחינה הסמנטית . 100 בעקבות ר' שמואל יפה, בעל הפירוש ואשר לסדר הנושא והנשוא, רז"ה הבחין 101 באשר למבע הסיפורי במקרא, שבסיפור חדש "יפה תואר" על בראשית רבה, 102 המוצג לראשונה הפועל קודם לשם, כגון "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ( ברא' א, א ) . לעומת זאת, כאשר המספר המקראי חוזר לסי...
אל הספר