108 | דקדוק עברי באש כנז בראשית העת החדשה במרבית המקרים מדובר בחסרון נו"ן, כגון "תִּגַּע", "תִּדּוֹר", "מַטַע", "מַתָּנָה", "בִּתִּי", שבהם הנו"ן שורשית, או "הִמָּצֵא", "יִפָּקֵד", מִפִּרְיוֹ", שבהם הנו"ן משמשת בצורן הדקדוקי, ויש שתחסר למ"ד ( בנטיות השורש לק"ח ) . רז"ה סבור שהגורמים לתופעה 388 עוד קטגוריה הקשורה לכאן היא חסרון תי"ו השייכת לצורן התחילי שלזו פונטיים . בניין התפעל ( "חסרון תי"ו ההתפעל" ) , כגון "לַמִּטַהֵר", "וְיִדַּכְּאוּ", "יִטָמָא" ו"מִדַּבֵּר" . 389 רז"ה הפריד בין תופעה זו לבין חסרון נו"ן או למ"ד, ומוֹנה אותה בסעיף נפרד . חשוב להבהיר שרז"ה, ככל המדקדקים המסורתיים, לא ראה בתופעות אלו תופעות של הידמות . לתפיסתו, חסרונה של האות שנשלה ניכר "בין במכתב בין 390 כלומר העיצור אינו נכתב ואינו נהגה כלל . שלא כמו התפיסה המקובלת במבטא", כיום, ולפיה העיצור הכפול הוא וריאנט של העיצור המקורי לאחר שזה הידמה 391 על פי תפיסת רז"ה, העיצור נשל לחלוטין, וסימן הדגש אל העיצור הסמוך לו, מעיד עדות בעלמא על עובדה זו . סימון זה שרירותי, וההגייה הכפולה המתחייבת מן הדגש אינה מקיימת כל קשר פונטי עם...
אל הספר