זאב קיציס | 74 למעשה, ככל שאתה מאמין בכוחו של הסיפור לפעול ולשנות את המציאות, כך חייב אתה להניח שכוח זה צריך שיונח בידיים הנכונות שישתמשו בו באחריות . ביקורת נוספת על העיסוק בסיפורים הושמעה גם היא בחצרותיהם של חסידים, שחששו מפרסומם של סיפורים לא מדויקים, שיכולים גם להשחיר את פניה של החסידות, ובכלל לגרום לזלזול ולפגום בכוחו של הסיפור לפעול על הנפש . ביקורת כזו הוטחה אפילו בספר "שבחי הבעש"ט", שהוא ראש וראשון לספרי שבחי הצדיקים החסידיים . כך למשל, כתב בחריפות המו"ל החסידי החשוב ר' אהרון וולדן : וגם המדפיס אשר הדפיס שבחי הבעש"ט לא בהשכל ודעת עשה זאת . . . ומה גם בכמה דברים בדאים אשר בדא מלבו, ובזה נתן יד לפושעים . . . ( שם הגדולים החדש, דף לח עמוד א ) . כפי שכבר ראינו למעלה, אחד מאלו שטענו שיש להקפיד מאוד על הדיוק בסיפורי החסידים היה הרבי מלובביץ' . תלמידו ר' יהושע מונדשיין ז"ל עסק בכך עד לאחרונה בבלוג "שטורעם" שבמרשתת . לסיפור החסידי יש כוח, ועל כן הוא עשוי גם לפגוע . גם לי הזדמן לראות אנשים הנפגעים מסיפור שסיפרתי בלי דיוק בעובדות או בלי ההקשר המתאים . אולם בסיפור החסידי טמונה סכנה נוספת ...
אל הספר